בְ־14/3 אירחתי כאן בגינה את המפגש החדשי של הפורום הישרְאלי לִתזונה בת־קיָמא, וייחדתי אותו לצמחי־בר, ליקוט וחקלאות בעיר. בסיור בגינה ראינו שפע של צמחי־בר, ויחסית אֲליהם מתקבל הרושם, שהיקף הגידולים החקלאיים, מצומצם. כפי שהִסברתי, השטח הנתון הוא בעל עושר וּמגוון מרשימים של צמחי־בר, שרובם אכילים. חלק מהשטח היה כזה לפנינו, וחלקו הפך לכזה, לאחר שאפשרנו לצמחי־הבר להשתלט על המדשאה. מצב זה יוצר כבר מערכת אקולוגית חסונה וּמספק שפע וּמגוון של צמחי־מאכל טעימים וּמזינים ביותר. כיוון שאין בסמוך שטח בעל עושר טבעי כזה, יש חשיבות עליונה לשימור שטח זה קרוב למצבו הטבעי. לִתפיסתי, לפני שמוסיפים לשטח כזה גידולים חקלאיים, יש להעריך את הקיים וּלהפיק ממנוּ תועלת. כפי שפירטנו במהלך המפגש, וּכפי שנכתב לאחר מכן במאמר זה, צמחי־הבר הם המקור לכל צמחי־התרבות, וערכם התזונתי עולה במקרים רבים על זה של גידולי־התרבות. אפשר לומר, שהגידולים החקלאיים הם בונוס, המעשיר עוד את המגוון ואינו אמור לבוא על חשבונו. במידה שאנו מפנים, בהדרגה, חלקים מהשטח מצמחי־הבר לטובת הגידולים, הרי זה בִתנאי שהמגוון הקודם נשאר (ורק השטח הנתפּס ע"י המינים הדומיננטיים קטֵן). העישוב בגישה זוֹ הוא סלקטיבי – מה שמפריע לגידולי התרבות או חורג ממראה, שמתקבל על דעת הציבור וּבעיקר הממסד, למשל, מבחינת גובהּ, וכמובן, צמחים שמתייבשים. כאמור, לא רק משיקולי תזונה, כי אם גם משיקולים אקולוגיים יש חשיבות לאפשר צמיחה של מגוון צמחי־בר. ראו כאן וכאן. גם כאן כתבתי על מקומם של צמחי-הבר בגינה הקהילתית.
כיוון שגידולים חקלאיים דורשים טיפוח אינטנסיבי יותר, במידה כזו או אחרת, שיקול נוסף, הקובע את היקפם, הוא משאבּי הזמן והאנרגיה של העוסקות'ים בטיפוח הגינה. בגינה קהילתית, וּבאוּניברסיטה בִמיוחד, ההשתנות של משאבּים אלה לאורך השנה והעונות גדולה, ואַחד העקרונות היפים המודגמים הוא שגם במשאבּים מצומצמים מאוד אפשר להפיק לא מעט גם בגידולי התרבותי, וּככל שנשקיע ,יותר, נפיק יותר. הניסיון מלמד את מידת התנובה לעומת מידת ההשקעה במיני היבולים השונים. בִזמנים שהערוגות אינן מלאות בגידולים, צמחי־הבר עדיין יקנו לגינה מראה שופע. כך, בגינתנו, מסתתרים גידולי ירקות פירות, צמחי־תבלין וּמרפא, צמחי־צוף וּצמחים פונדקאים בכל מיני פינות, כיסים תלויים, חלקי ערוגות, בין צמחי־בר או בין שיחי־נוי, שנשתלו מזמן, לפנינו, וּמתקבל פאזל מרתק, מפתיע תמיד, ונשברת הדיכוטומיה בין חקלאות לבין בר וגם בין נוי לתועלת. רבים מצמחים אלה משמשים לִמשיכת דבורים, פרפרים וּשאר בע"ח וגם לנוי.
כידוע, צמחי־תבלין רב־שנתיים ויַרְקות־עלים הם הקלים ביותר לגידול והמתגמלים ביותר. גידולים חורפיים כגון מיני צנון, צנונית, לפת, סלק וגזר, שאפשר לזרוע בִצפיפות רבה מניבים יבול רב על שטח קטן. שעועית מניבה בקיץ יבולים עצומים במשך חֳדשים רבים, כמעט ללא צורך בטיפוח. גידולים אלה הם תמיד הבסיס. גידולי־בעל, כגון חמצה (חומוס), עדשים, פול וּפשתה מספקים אטרקציה ייחודית בהשקעה אפסית. עגבניות וּפלפלים מאפשרים תנובה מתמשכת לאורך מחצית השנה החמה, אם כי לאו־דווקא בכמויות גדולות. גידולים כגון שומר וּבּרוקולי עשויים להיות רב־שנתיים ואף לפזר זרעים וּלהתחדש ללא התערבות. כך הופכת הגינה האקולוגית לאקסטנסיבית יותר ויותר, כלומר, מניבה יותר ויותר בפחות וּפחות השקעה.
במצב זה מספקת הגינה באופן יומיומי חלק משמעותי ואיכותי מאוד של המזון – בראש וּבראשונה עלים, שחשוב להרבות בַאֲכילתם. אם נוסיף על כך את הליקוט של עשבים, פירות וָעוד בִמקומות נוספים בסביבה, על אחת כמה וכמה.
בעודי כותב שורות אלה וגם את השורות האחרונות של הדוקטורט – עיתוי… מתברר שניצלנו את ההזדמנות האחרונה לראות את הגינה במיטבהּ, שכן במתח שבין הגישה האקולוגית לבין דרישות הממסד, שידע עליות וּמורדות והִגּיע לִרגיעה יחסית, איבדה ההנהלה את הסבלנות סופית והחלה בכיסוח מַקּיף, שמשמעותו תחילת הסוף של הגינה במתכֻנתהּ הנוכחית!
העיתוי האמור מאפשר לחיות בשלום עם הפסקת פעילותהּ של הגינה במתכֻנתהּ הנוכחית בקרוב
וּלחכות וְלראות, איזה מתוק יצא מֵעז הפעם…
אחת האפשרויות היא להמשיך כגינת גרילה באותם חלקים, שהכיסוח הנוכחי מראה, שהם מוגנים יותר ממשביתי הצמיחות, כך שמה שיגודל שם לא ייפגע, וּמבלי להשקיע בֶחזות וּבמכלול.
תגובות בנושא חיסול הגינה (וגם בכל נושא אחר) תתקבלנה בִברכה, כאן למטה או בדואל לִכתובת הגינה, greentau@gmail.com.
בכוונתי לרכז תגובות מתאימות וּלהעבירן, בעילום שם, להנהלה.
אלון
וגרה כרובית עם עשנן
־
–
אור-גינה-לי 
להשאיר תגובה